ילדותי השנייה אוהבת מותגים

כנראה שפלישת המפלצות משבוע שעבר עדיין לא תמה, בשבוע נוכחי שמנו לב שכרמל הוא כבר ממש ביג פוט,  ואגודל שמנמה ומפלצתית מתבצבצת לה מהסנדלים. אז פינינו לנו אחר צהריים ונסענו לקנות נעליים במרכז קניות סואן. כרמל שנפעם מהגודל של המרכז שאל "אימא, איזו עיר זאת…?"

שוטטנו רבות בין החנויות העמוסות,  ולא הצלחנו למצוא שום דבר שיספק את הרודן הקטן, כי כרמל החליט שהוא מעוניין רק בנעליים עם דמויות עליהן- כלומר ממותגות.

אז עצרנו, לחמש דקות, עם האייס קפה הממותג שלי, כי אין כמו הקפאת מוח רצינית ביום חם, וסוגיות עקרוניות לתת עליהן את הדעת באמצע מרכז קניות שבאמת נראה כמו עיר, ולא רק בעיניים של ילד בן ארבע.

ובזמן שכרמל בונה מגדל משקיות סוכר, חשבתי על ילדותי שלי, ובאילו מותגים אני חשקתי. נדמה לי שבעיקר אספתי מדבקות של חבורת הזבל, אבל לעתים יש לנו נטייה לזכור את הדברים שמחזקים את התפיסה העצמית הנוכחית שלנו, אז יכול מאוד להיות שגם אהבתי ברביות. אני בהחלט זוכרת את הסקרנות הבריאה שלי לגבי העניין עם הרגליים שלהן שיודעות לעשות קליקים. כך או אחרת, אני זוכרת שהחפצים של חברותי לכיתה היו ממותגים לחלוטין.  החל ממחברות צבעוניות של בוורלי הילס, סט טושים של הולי הובי, וסער פיין גזור להפליא ומודבק במקומות הנכונים. ולי לא, ולא חשוב הסיבות,  חשוב שאני זוכרת את התחושה הלא נוחה מול העיניים הבוחנות והבודקות בתחילת השנה. גם כיום, כשאנחנו נפגשים עם חברים של כרמל, אנחנו שומעות את אותן שיחות: הילדים משווים ביניהם, למי יש איזה צעצוע,  וחולצה של איזה דמות, מדבקות, קעקועים ועוד.   אבל האם זה מספיק ? מספיק כדי שהזיכרונות האפלים שבתוכי, בתור ילדה מקובלת אומנם, אבל תמיד עם איזו הרגשה של חוסר שייכות, צריכה או  אמורה להשפיע ולשנות החלטות עקרוניות?

מצד שני, איזו חשיבות עצומה יש בהערצת דמויות ובאיסופן, במיוחד בגיל הילדות. הצורך בהזדהות חשוב להפנמת תכונות רצויות, ולגיבוש הזהות המתעצבת. כך למשל, רצון להידמות ולאמץ תכונות שיש לגיבורי על כמו:  חוזק, חוסר פחד, התמודדות, כריזמה, חברותיות. כל אלו מהווים בסיס איתן לביסוס תפיסה עצמית חיובית וזהות עצמית ברורה.   היכולת למצוא מכנה משותף ולהתחבר לילדים בקבוצת גיל שלך באמצעות הערצה משותפת היא  יכולת מופלאה, שבמימוש נכון מסייעת בתיווך וכפרקטיקה לחברות והצלחה.

אז מה ההבדל בין היום לאז ? בין הזיכרונות שלי,  בהם אני ממתינה ליום מיוחד, לחג פסח או ראש השנה  רק כדי ללכת עם אבא לקניון ולבחור ג'ינס, levise  501    גזרה נמוכה, מידה 25 (אח הימים …) לבין הזיכרון הנוכחי המתהווה,  שבו כל מוצר שאנו רוכשים הוא ממותג, ומשלמים עליו מחיר -תיק לגן של ספיידרמן, חולצות, נעליים,  ארטיק קרח של אנגרי בירדס בעשרה שקלים  והיריעה קצרה…

אני לא יודעת, לא לי הפתרונים, והסוגיה הזאת כנראה תמשיך לרחף מעלינו עוד הרבה זמן. אבל בינתיים,  האייס קפה פעל את פעולתו, והתיישבנו אני והילד הנבון שלי לגבש פתרון יצירתי :

והנה הוא לפניכם:

פרמנו את האפליקציות של גיבורי העל מנעליים ישנות, וגם קנינו אפליקציות חדשות בכמה שקלים מחנות יצירה, והלכנו לצוד נעליים מתאימות שבהם גיבורי העל יוכלו להתחבא  עד שמישהו יזעיק אותם לעזרה (את זה הכנסתי למקרה שהאפליקציות לא ישרדו…)

והנה מצאנו, נעליים טובות ונוחות במחיר שפוי, חיברנו את האפליקציות החדשות.

וככה זה נראה:

ואז כבר נכנסו לזה, הכנו נרתיק לבקבוק מים-  כל מה שצריך :כיסוי בד למשקפי שמש שמסתובב בכל בית בחוסר מעש, גזירה מלבד של סמל ככלשהו, עיניים זזות. פשוט ונעים.

גזרנו מלבד גם דמויות של פיניאס ופרב ותפרנו לכרית, את הטמפלטים תוכלו למצוא כאן : ומי שלא יודע לתפור אפשר להשתמש גם בדבק בד או דבק רב תכליתי.

אחרי ניסיון אחד שלא צלח, סוף סוף יצא לי אנגרי בירד ראוי לצילום, הטמפלטים מכאן:

ומה זה החזיר העקום הזה ? למי אכפת, כרמל מטורף עליו וכל דמויות הפליימוביל (אפרופו מותגים) נמצאות בתוך פחית המטרנה החזרזירית הזאת.

שיהיה לנו רק טוב !

ימה.