ברלין בלי רגשות אשמה

נסענו לברלין. ככה באמצע החיים. להגשים חלום.

ארבעה ימים שלמים, הופעה אחת, בעיר קסומה.

פעם ראשונה שאנחנו משאירים את הילדים.

לקבל את ההחלטה היה קל. ככה זה כשמחליטים על נסיעה בדצמבר, ונוסעים רק ביולי.

שניהם נשארו בבית, עם מלא אנשים שהם ואנחנו אוהבים.

ומאחר ופרידה, גם אם היא לזמן קצר, מחייבת התייחסות מעמיקה, עשינו כמה דברים כדי לנסות ולהקל ולו במעט, על הקושי:

הכנו לוח געגוע, מלוח צבעוני ומזמין, אליו חיברנו תיבת דואר,  אליה הם קיבלו כל יום מכתב חדש, מברלין. את המכתבים כתבנו מראש ובכל מעטפה השארנו ממתק אהוב. דאגנו שכל בוקר תונח בתוכה מעטפה חדשה ועמוסת סיפורים וחוויות. בנוסף, צרפנו פתקים עם מספר הימים שנעדרנו, וכל יום אפשר היה לתלוש פתק ולדעת כמה ימים עוד נשארו עד שנחזור.

צרפנו ללוח דפים, עם מקום לצייר ציורים במקרה של געגועים עזים, והוראות איך להכין מהם מטוס מנייר ולשלוח לנו אותם לברלין.

פיזרנו  תמונות שלנו עמוסים זיכרונות טובים להירדמות קלה ומהירה.

שלבי הביצוע :

תחילה, עוטפים קרטון ביצוע בנייר עטיפה:

אחר כך, עוטפים קופסת נעליים או קורנפלקס בנייר צבעוני רצוי אחיד.

בעזרת שבלונה כותבים על הקופסה את המילה :דואר, מדביקים את הקופסה על הלוח העטוף באמצעות אקדח דבק, מוסיפים עוד קופסא עטופה לטושים וצבעים, דפי נייר מוחזקים על אטבים גם מודבקים בעזרת אקדח דבק.

ככה זה יצא:

2. חוץ מזה, הקלטנו סיפורים אהובים בקול שלנו, וצרבנו על דיסק, הנה דיסק אבא מקריא את הכינה נחמה, יחד עם המעטפות, הממתקים והסידור הקפדני, הכול ממתין לערימת אנשים שאחראים על פיזורים, איסופים, השכבות והצחקות.

ומה עוד?

לו"ז לא רק למבוגרים, גם לכרמל הושאר לו"ז מסודר  שמפרט בעזרת תמונות מה צופן לו  יום, מתוך אמונה בלב שלם, ש-וודאות זה כלי נהדר להתמודד עם  חוסר וודאות 🙂

והנה הארגונית עם התכנון השבועי (סליחה על הצילום הגרוע)

חיפשנו גם ספרים, לא היו לנו רעיונות מתאימים, אז נשמח להמלצות.

טוב, ברור שקצת הגזמתי בכותרת, וכמובן שהיו רגשות אשם, ועוד מכלול רגשות קשים ומחשבות על איך, ומה ומי, אבל עוד באותו יום קיבלנו המון תמונות וסיפורים מכולם על כייף גדול, וגם לנו היה נעים, ולאט לאט חלחל שגם צריך להתגעגע לפעמים, וגם זמן איכות, שלנו עם עצמנו, וכמה חשוב שהם ידעו את זה.

פרידה, נושא כל כך טעון, יושב לכל אחד מאיתנו על מקום אחר בלב, מטובל בזיכרונות. כך שאצלי לפחות, הוא הרבה פעמים מאוד רגשי ומזמן הדהודים מהעבר. לכן, אני משתדלת לגשת לכל הנושא בצורה מאוד שכלתנית, ומנסה לתת מקום לתחושות שעולות, להכיל אותן, ולגלות אמפתיה אם מתעורר חוסר רצון להיפרד, גם כשמדובר בפרידות יומיומיות, וקל וחומר, כשמדובר בפרידה לכמה ימים.

כשהיינו בברלין, התקיימה בגן של כרמל מסיבת הסיום, כשהתקשרנו להתעניין למה עורכים מסיבת סיום חודש וחצי לפני סיום הגן קיבלנו תשובה כזאת שלמי יש כוח לעשות מסיבות באוגוסט. שנה שעברה בגן הקודם, היה מאוד לא נעים להיכנס לגן כששבוע לפני כבר ארזו את כל תוכנו, אספו את כל הצעצועים ,וכל לוחות התוכן הופשטו מהקירות, ביום האחרון, הילדים שהו בגן עם כיסאות מורמים.

כמובן ששאלתי את מנהלת הגן אם כך הולך להיות גם בגן הנוכחי, לצערי היא ענתה שכן, בוודאי.   העציב אותי מאוד לגלות שאין טיפול ראוי ונכון לנושא הפרידה בגנים ובכלל לנושאים רגשיים, ולרוב השיקולים שמניעים לפעולה הם כלכליים. לפי דעתי, כשמתחילים למוטט את לוחות התוכן בגן, כך גם מסירים את הגבולות הפנימיים ששומרים עליהם, שמגנים עליהם.

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי, איך זה שיש עיבוד כזה רחב לנושא כמו חג הפסח ,או קיץ לצורך העניין, הרי אין באמת ילד שיגדל מבלי לדעת מי היה משה בתיבה, או אילו פירות הדר יש. מצד שני, נושאים חשובים כמו תהליכי פרידה, והתמודדות עמה נדחקים לפינה,  או למשל, עבודה על מיומנויות רגשיות, התמודדות עם כעסים, מיומנויות חברתיות, אלו הם הנושאים שדורשים עבודה מתמדת בגני ילדים, וכל פעם שכרמל מגיע הביתה כשהוא לומד תוכן ולא מיומנות אני מרגישה שיש לי המון עבודה לעשות.

לסיום,  כמה מילים על ברלין. עיר  עוצמתית, צבעונית, משוחררת, ומלאה ביופי גדול כנה במיוחד. טיילנו המון, נהנינו מהרחובות היפים שמקושטים באומנות ובהיסטוריה, יפה לראות עיר שזוכרת את העבר שלה, מלאה בחנויות מעצבים ויד שנייה, בתי קפה, גלריות, פאבים  עמוסים, תרבות של שיחה, אושר גדול.

 


 ההופעה הייתה חד פעמית, כשנדב ניגב לי את הדמעות בדרך לשדה תעופה, הוא אמר שיהיה שווה את זה, ובהחלט היה שווה את זה, ואיזה כייף שיש לי בן זוג שמגשים חלומות.

ונכון שזה בלוג על ילדים, עיבוד לדעת ותרבות לילדים , אבל בפוסט הבא אני אקדיש פינה לנושא  חנויות יד 2 שוות, ברלין פתחה לי את התיאבון, קנינו משם דברים שווים, כמו עגלת בובות עץ להילי שאני מתכוונת לשפץ. ובכלל, אני ממש חושבת שכדאי לנו לאמץ את הקטע של היד 2, אקולוגי, חסכוני, ומוציא מאיתנו יצירתיות בשיפוץ, מה צריך יותר…


22 מחשבות על “ברלין בלי רגשות אשמה

  1. ושוב הרגת אותי עם הפוסט שלך. כותבת כל כך יפה, אהבתי מאוד. ממש מרגש. לא בטוחה שזה יקל עליי ברגשות האשם אם אטוס לאנשהו וכאשר… אבל אולי אשתמש בלוח המדהים שהכנת. איזו אמא כשרונית ומשקיענית! אוהבת!

    אהבתי

  2. מפעם לפעם זה הופך ליותר משובח, כיף לקרוא!!! אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהשוויץ בינשוף המתוק שקיבלתי ולספר על מיקומו החדש בסלון מתחת לטלויזיה 🙂 נשיקות

    אהבתי

  3. טוב, אין לי את ידי הזהב שלך 🙂 אולי שאולי יש.. אבל העצלנות דומיננטית יותר בחיי. שויין. התרשמתי מאוד מהגישה וההכנות. אבא ואמא שלי נסעו פעם לחודש (!) כשהייתי בגיל 5. עד היום אני זוכרת את הגעגועים ואיך שמחנו לפגוש אותם בשדה. אלה היו ימים אחרים, והיו אילוצים אחרים… אף אחד לא "קפץ" לאירופה ל4 ימים. אבל ילדים הם ילדים ומתגעגעים.
    אני מניחה שנסמכתם רבות גם על סקייפ?
    תגידי, תמיד היית יצירתית עבודות מלאכה או שזה רק מהשנים האחרונות? יש תקווה?
    מחכה בקוצר רוח לפוסט ה"יד שניה".

    אהבתי

    1. האמת שכל פעם שהתקשרנו לא הייתה היענות גדולה לשיחות נפש, די הפרענו לו לשחק, וגם די שמחנו שהוא מסנן אותי כאילו אין מחר…
      אם כל הזמן אהבתי עבודות מלאכה – כן, גם היום אני מכורה לליבוד, תפירה, שיפוצי רהיטים, רק שאין לי בלוג יצירה למבוגרים, כמו שאמרת העצלות גם שולטת בחיי, נראה לי שלנהל שני בלוגים זה עבודה במשרה מלאה, ויש לי כבר אחת כזאת אז אני מוותרת.. אבל, בלי קשר לכל זה, תמיד יש תקווה.. 🙂 תודה על התגובה !

      אהבתי

  4. קלעת ישר לנקודה הרגישה שלי ואני מסכימה איתך כל כך. מה גם שבלי המיומנות התוכן הופך לחסר משמעות. התעסקתי הרבה בפרידות השנה מול הילדים, ודווקא בפרידה ה"קלה" זו שטסתי בה לחו"ל והשארתי מאחורי פעוטה, עודד אותי לחשוב שאנחנו גם לומדות לבטוח אחת בשניה, להתגעגע זה בסדר כשיש בטחון בחזרה (-:

    אהבתי

  5. אני מרשה לעצמי לפסוח על התשבוחות על היצירות (למרות שמי שטרם שמע את הגרסה שלי ל"כינה נחמה" לא נרדם עם חיוך מימיו!), ורק רציתי להעיר שבתור פולני אני יודע שרגשות אשמה הם חלק אינטגראלי מלב פועם ואוהב, ובדיוק כמו הנמלים שמבקרות במטבח בחודשי הקיץ, עדיף ללמוד לחיות איתם מאשר לבזבז משאבים ומאמצים להדבירם. אני שמח שהצלחת לשחרר את עצמך (בשלב מוקדם ממה שציפיתי!), ואני רוצה להניח שזה בחלקו התאפשר בזכות ההכנות והיצירות שמתוארות בפוסט זה. כל כך יפה שידעת להכין את כרמלולי לפרידה, וכל כך נהדר שזה הכין גם אותך, עם כל הרגישות שכרוכה בזה.
    ואגב הפושטק – לדעתי אין הוכחה משכנעת יותר לפרידה המוצלחת מילד שלא מפחד מהפרידה הבאה (אתמול הוא כמעט שכנע את סבא וסבתא שלו שישלחו אותנו לטיול שלהם באינדונזיה, ושהם יבואו לשמור עליו…. חבל שרק כמעט!!). עם כמה שמתבקש לפרגן ולהודות שוב לכל החברים והחברות שסייעו במלאכה, לי דווקא בא להגיד תודה לך שמגדלת לי צמד מפלצתונים מדהימים, נבונים ורגישים (וגם חתיכיים וכוסוניים).

    תודה 🙂

    אהבתי

  6. ימה,
    את מדהימה!!!! ביציררתיות שבך, ברגישות, בגישת החינוך ובעיקר בחופש שאת יודעת לתת לך ולבן זוגך.
    ילדים שמחים מזהים את האושר של הוריהם כשם שהם מזהים גם את התיסכולים שלהם. ולכן חשוב לטפח את החופש של ההורים כמעט כמו שחשוב לטפח את החופש הגדול של הילדים !
    ואגב אין ספק שמערכת החינוך באשר היא, לא נותנת מענה וטיפול בעוד הרבה רבדים אחרים של החיים ומכאן החשיבות של החינוך בבית …כמו שאמא שלי אומרת : "חינוך טוב מתחיל מהבית"
    יישר כוח אהובה,
    מורן

    אהבתי

  7. הפוסט שלך ריגש אותי מאד. ההשקעה שלך בילדים ובתא המשפחתי מעוררת השראה.

    אהבתי

  8. פוסט מקסים שנוגע בכמה וכמה דילמות שמעסיקות את כולנו כהורים לילדים קטנטנים. לומדת ממך המון… גם הרעיונות וגם הגישה….

    אהבתי

  9. ימיתוש, אני לא יודעת מה יותר מרגש, הבלוג או התגובות שאת מקבלת עליו…

    לוח הפרידה שהכנת איתם מדהים, מקסים לראות את ההכנה הרגישה שעשית עבורת לקראת הפרידה

    "העציב אותי מאוד לגלות שאין טיפול ראוי ונכון לנושא הפרידה בגנים ובכלל לנושאים רגשיים, ולרוב השיקולים שמניעים לפעולה הם כלכליים" – אני כל כך מסכימה עם זה, והתמודדתי עם הקושי הזה בעצמי השנה.

    תהליכי פרידה, ותהליכים רגשיים/חברתיים בכלל, הם דבר שמערכת החינוך מתעלמת ממנו, ובאמת כל כך חבל שהמוקד הוא על תכנים ולא על מיומנויות אמיתיות לחיים…

    אהבתי

  10. ימיתוש, מכל הדברים המדהימים שעשית עד היום, זה היה המדהים מכולם.
    בתור אחת שמכירה פרידות בחייה, פרידות עם המון מורכבות, אני חייבת להגיד לך כל הכבוד!
    אני הייתי צריכה שיסבירו לי את הדברים האלה, שלך באו כנראה ממש בטבעיות, בטיפול!
    אם זה לא נעשה נכון זה יכול לייצר טראומה, ואני למדתי את זה בדרך הקשה! השתמשת בכלים טיפוליים הכי טובים שיש!
    (מדברת מניסיון) פשוט חשבת על הכל ואני רוצה שוב לציין את הערצתי כלפייך!
    וכמובן כלפי הזוגיות המקסימה שלכם! חיזקו ואימצו! זה בסופו של דבר יותר חשוב מהכל.
    לגבי מה שאמרת על מערכת החינוך, זה היה עמוק ויפה וההזדהות עצומה. צודקת בכל מילה. ניסחת את זה בצורה שעכשיו אני לא מפסיקה לחשוב על זה, כשזה בעצם כ"כ ברור מאליו.
    את אמא מדהימה שמצליחה לחשוב על הפרטים הכי קטנים ולתת את כל הנשמה, אפילו עם שני קטנטנים בבית.
    ובהמשך לשיחתנו, זה הכי לא ברור בעולם!
    תודה שאת משתפת אותי, תודה על המתנה המקורית והברכה המקסימה (ליום הולדת של מאור) ועל המחשבה שעמדה מאחורי זה, זה היה פשוט את!!! וזה היה כיף! תודה 🙂

    אהבתי

  11. ממיתוס עכשיו אני באמת מבינה על מה ולמה ההתרגשות מהבלוג פוסט או what ever
    הכתיבה שלך מדהימה וההתבטאות נעימה לאוזן
    נגעת בנושא כאוב אצל כל הורה והורה מה שנקרא בקרביים שלנו
    נתת שיטות מדהימות וענית על הצרכים הבסיסיים והרגשיים של הילדים חיזקו ואמצי
    רק דבר אחד לא ברור לי בלו״ז עם התמונות מה התמונה שלי?(:
    אוהבת אדווה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s