ילדות קיפודות לבדות…

מידי פעם אני נעצרת וחוזרת להתחלה, לבראשית הכתיבה, בוחנת את הדרך, רואה כמה היא התפתחה ועברה שינויים עם הזמן. זה נעים לעבור בשבילי המסע, לבדוק, לגלות. נהנית לראות את הצעדים הראשונים המהוססים, מופתעת מחדש מהעוצמות בהן מילים נוגעות. אני כל כך נהנית מהפלטפורמה הזאת בה המחשבות שמסתובבות לי בראש ימים ארוכים מושתקות ומבויתות לכדי פסקאות, זה גורם לי לסדר פנימי עצום, תחושה שפיזית אני מרוקנת את חוסר הסדר מתוכי, ומזקקת את התמצית, כמו אומרת – מה אני רוצה ולאן אני הולכת.

יש לי חברה ששותפה לאהבה שלי למילים, אנחנו יכולות להעביר אחר צהריים שלם בשיחה על מי כתב מה, ואיזה ספר הוא חוצה חיים ומטלטל, ואיזה קליל וג'אסט טו הב פאן. כשהיא המליצה לי על הדיסק "ענן על מקל" היא אמרה "זה בדיוק כמו העולם ששתינו היינו רוצות לחיות בו".. אז רצתי וקניתי.

ניגנו את הדיסק, בהאזנה הראשונה הייתי עסוקה במיליון דברים, לא באמת הקשבתי, אבל כרמל כן.  יום למחרת, דבר ראשון על הבוקר, אני שומעת את הקסם הזה מתנגן מהחדר שלו. התיישבתי והאזנתי, וזהו, לא היה צריך יותר מזה.  הטקסטים המרטיטים האלו, הזכירו לי ראשית הדברים, ראשית הזיכרון אפילו, מישהו מרגיש שם איזה משהו, ויודע בדיוק מה, ואיך, ויש בזה כל כך הרבה קסם, שאני וכרמל מביטים אחד על השני ויודעים בדיוק שעוד שנייה איזה ילדה תלעג לעמלי ותגיד לה שהיא לא יכולה להיות רקדנית כי היא שמנה מידי, וזה יעשה לנו לבכות,  ועוד רגע יגיעו רוחות הצפון אז כדאי לנו לקום לחמם את הרגליים ולרקוד, או לחלום על שתי ילדות קיפודות שאוהבות להיות לבדות, ולהשתטות עם אנשים עם מזוודות שיש להם גם שפמים…פשוט נפלא !

הכתיבה מושלמת, כמו נכתבה מתוך  חלום ילדות פנימי, לא ילדות מתקתקה, שממוקדת בסממנים חיצוניים שמבוגר בדרך כלל מייחס לילדות, אלא מתוך עיני ילד, רב גונית, בעלת רבדים ושכבות, עם תנודות רגשיות, וכן,  יכולים להיות בה מאפיינים אלימים, הרסניים, קנאה לצד רוך, דמיון ופנטזיה, שעמום, חמלה, כל אלו מרכיבים את החוויה בשלמותה, מעשירים אותה,  הטיפול גם בצדדים האלו, מעצים את חוויית ההאזנה וגורם למאזין לתחושת ערסול והכלה.

אגב, בפרופיל אמנית על רינת הופר  באתר המופלא הפנקס, רינת הופר שכתבה ואיירה, מסבירה כי באיוריה, היא מנסה להעביר תחושות ולא מסרים, כך למשל באיור המופיע למטה, היא אינה מנסה להראות לילד איך חיבוק נראה, אלא איך חיבוק מרגיש. כך בדיוק מרגישים גם הטקסטים, אינם מתמקדים באיך דברים נראים, או חוטאים במסרים דידקטיים השנואים עלי כל כך בספרות ילדים, אלא באיך הם מרגישים.

מלבד הטקסטים הנפלאים, האיורים בספר "ציידת הנמשים" עליו מבוסס הדיסק, זכו  בפרס נחום גוטמן לאיור ופרס IBBY. על הלחנים המרגשים אחראי דידי שחר, הפיק מוסיקלית טל בלכרוביץ, שרים: עידן אלתרמן ירדן בר כוכבא, טל בלכרוביץ, דידי שחר, סתיו נחום וסלעית להב מנגנות.

ויש גם הופעה, כמובן שבהזדמנות הראשונה נסענו אני, כרמל, ועמלי הדמיונית לצפות בהופעה,  ההופעה הייתה AS IS, סתם כי פשוט לא צריך יותר ממה שיש, עלו זמרים ונגנים לבמה, שרו שירים, שרנו אתם בקולי קולות, רקדנו עם כל התנועות של רוחות הצפון. וכשזה טוב, בפשטות, בחום, לא צריך יותר מזה, לא צריך תלבושות מיוחדות, וכוריאוגרפיות מורכבות, והפקות, צריך שירים נוגעים, וקולות גדולים וקטנים שנהנים יחד.

הקריאה או ההאזנה, גם אם מעט, וגם אם מהר, משהו מזה שוקע, גורם להרהר, לבהות ולתהות. אני אוהבת את המקום הזה שבו כל אחד בוחר למצוא את עצמו בין השורות, במקום אחר. שבוע שעבר חגגנו את יום הנישואין שלנו וידעתי שזה יהיה שיר, שיר השירים, שיקוי קסמים שייתלה בדיוק על דלת הכניסה ויזכיר לנו כל יום מחדש, כשאנחנו יוצאים כל אחד, כל יום, אל היום שלו, מה אנחנו משאירים מאחור.

גודל האהבה  /לי עברון

לֹא טוֹב שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה
גְּדוֹלָה מֵהַחַיִּים
עֲדִיפָה אַהֲבָה בְּגֹדֶל הַחַיִּים
שֶׁכְּשֶׁיִּתְנַשְּׁקוּ הָאַהֲבָה וְהַחַיִּים
אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְכּוֹפֵף מְאֹד
עֲדִיפָה אַהֲבָה גְּמִישָׁה,שֶׂמִּתְנַשֶּׁמֶת, מִתְרַחֶבֶת, מִתְכַּוֶּצֶת
עִם הַחַיִּים,
אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק
כְּשֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה,אוֹ לִרְבֹּץ עַל הַמִּפְתָּן בְּשֶׁקֶט
בִּידִיעָה שֶׁהַדֶּלֶת אָכֵן תִּפָּתַח,
אַהֲבָה שֶׁמַּיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ
כִּי הִיא עַצְמָהּ מַיִם
מַיִם חַיִּים
זהו, כל זה בהשראת שבוע הספר האהוב עלי.

תודה שקראתם,

נתראה

ימה


13 מחשבות על “ילדות קיפודות לבדות…

  1. כשסיימתי לקרוא את הפוסט שאלתי את עצמי איפה ההמשך?
    פיספסתי משהו?
    תודה לך!
    לילך

    אהבתי

  2. ימה,
    הצלחת להעביר אלי את כל האנרגיות הטובות. הכתיבה שלך מעוררת השראה ומפעילה את הדמיון

    נשיקות
    רונית

    אהבתי

  3. וואו, כמה התרגשתי לראות את השיר על הצלחת! והוא באמת על הדלת שלכם, כל יום, כשאתם נכנסים ויוצאים? לא ייאמן!
    תודה…
    והשיר שציטטת של רינת הופר, "איפה כואב", הוא נהדר. אני הרבה פעמים בוכה בלי הוכחה :). אני אקנה להדר שלי את הדיסק.
    וגם אני עושה מינוי על הבלוג שלך, כמובן… אז יצאתי כבר בשלוש מתנות 🙂

    אהבתי

  4. תודה על המילים החמות על הדף שלי, "החופש לפעול". ותודה לך לי על השיר הנפלא הזה שלך שדרך אגב בחורה שהכירה את השיר שלך דרך הדף שלי ספרה לי שהקריאה אותו תחת החופה בחתונה אזרחית של אחיה.

    אהבתי

    1. יגאל היקר, תודה לך, ואני כל הזמן מקבלת מכתבים והודעות על כך שהקריאו את השיר בחתונות, זה לא ייאמן ממש…
      ומי שאוהב את השיר ורוצה לקרוא עוד מוזמן גם לבלוג שלי, חוץ מהבלוג כאן ישנו בלוג הבית שהוא הפָּעיל ויש בו עוד שירים רבים וגם לא שירים:
      http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=168381

      אהבתי

  5. ימה, רקמת פה קסם אמיתי בפוסט הזה. יפיפה ומרגש בפני עצמו והבחירה שלך בשני השירים הנהדרים רוממה אותו אל על. תודה רבה ^_^

    אהבתי

  6. הנאה!!!!
    זאת התחושה הקוסמית כאשר קוראים את אשר את כותבת
    התחושות אשר מגיעות מתוך נשמה ענקית
    אוהבת
    אדווה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s