הבית של תמר ורועי בכפר

כשתמר ורועי בחרו את בית חלומותיהם, הם בחרו אותו עם הלב, הם נמשכו  לחללים המרווחים, ולבוסטן הפתוח,  אבל עדיין לא חוו אותו כ"בית".  בשיחות  ארוכות חקרתי יחד איתם המושג "בית",  מהו עבורם, אילו חללים הוא מייצר, איזו אווירה, היכן קורים המפגשים.  יחד חשבנו ושוחחנו על האיזון העדין  בין החללים הפרטיים לציבוריים, על האווירה שהם רוצים בבית, ואיך יוצרים עבורם אזורים שיהיו פעילים, נעימים, לשחק, לבלות, להיות.

הקומה התחתונה, חלל פתוח עם המון אור טבעי שחודר מבעד חלונות רחבים, הנוף הניבט עצי פרי, שמציצים פנימה,  מה שמשרה שלווה ונעימות גם על פנים הבית.

אחרי שלב הגדרות הצרכים, עברנו לבחירת סגנון, על ידי תהליך ארוך של ניתוח הצבעים המועדפים, סוגי האביזרים, הטקסטורות, ותקציב כמובן.

תכנון. סקיצה. ויציאה לדרך עם התרגשות עצומה.

הדרך שלנו כללה ימים עמוסים מלאים בשווקים, חנויות כפריות בסמטאות צבעוניות, הפסקות אוכל בדוכנים, גילויים של חנויות תאורה נסתרות באיזה דרך אבודה שפתאום נקלענו אליה, סיימנו ימים ארוכים עם ידיים מלאות חפצים משגעים שרק מחכים להפוך חלל ריק ל- בית.

תהליך הרכישות שילב נגיעה אישית, חפצים אישיים של בעלי הבית נעטפו בבדים, שיפצנו רהיטים קיימים ואף קנינו חפצים יד שנייה. כך למשל, הכורסות נקנו מהשוק ושופצו, שטיח הקילים נמצא ביד שנייה בסכום מגוחך, וחישוקי הרקמה וחלק מהכריות נתפרו על ידי. (הרגל שטיפחתי, להעניק מתנה מיוחדת בעבודת ידי לכל בית שאני מעצבת)

התחלנו בסלון, שלפני תהליך העיצוב נראה כך :

 הסלון אחרי:

מהשיחות המקדימות עלה כי בעלי הבית  אוהבים מאוד לסיים את היום בקריאה, התכרבלות בספה עם ספר טוב,  על כסא או כורסא מפנקת.  מתחת לגרם מדרגות, עמד לו חלל ריק וקטן, בו תכננתי  להם פינת קריאה צבעונית ונוסטלגית עם חפצים אהובים ותאורה רכה.

הפינה מתחת לגרם המדרגות לפני:

בחרנו טפט אפור ופרחוני,  שידת וינטג' עם שריטה אותנטית, ספרים, ותמונה אהובה, כל אלו נותנים את המראה הנוסטלגי האהוב על בני הזוג כל כך…

פינת הקריאה אחרי:

תאורה רכה ונעימה, להתכרבל עם כוס תה וספר טוב…

פינת האוכל הישנה כבר לא ענתה על הצרכים המשתנים של המשפחה והתרחבותה, ולכן הוחלפה בחדשה.

רכשנו שולחן נפתח אשר הוזמן אצל נגר, והפינה קושטה עם הרבה עציצים וירק, על מנת שהנוף הירוק הנשקף מהחוץ, ייכנס פנימה במעט, וינעים את האווירה בזמן האכילה המשותפת.

פינת האוכל לפני –

ואחרי…

הצצה מפינת האכילה למטבח-

המטבח, שרוב הימים מהווה את מרכז הבית עם  אינסוף בישולים ופטפוטים, אובזר ועוצב באווירה כפרית, עם מחבתות וסירים תלויים, וכלים מבית סבתא שמוצגים על מדף מתכת אדום ששובר במעט את גווני הפסטל.  כמו גם, הוספנו מקומות ישיבה על ידי רכישת שרפרפים גבוהים מנגר מקומי, מה  שמאפשר זמן משפחתי משותף גם בזמן בישול.

המטבח:

 שרפרפי תכלת מנגר מקומי:

הכניסה לבית:

חשוב שתהיה נעימה ומזמינה, וגם בעלת מקום להניח את התיק, את הדואר, ולשטוף את העיניים בפינה של צבע ורוך:

הפינה נצבעה בצבע פסטל, ובעל הבית שהינו נגר חובב, בנה ספסל קטן מעץ.

ומה עושים אחרי הצהריים ?

משחקים עם הילדים, וכדי להקל על המעבר בין הקומות, יצרנו בקומה התחתונה איזהשהיא פינת משחק קטנה ונעימה שלא תדרוש לעלות לקומה העליונה בכל פעם שרוצים לשלוף משחק.

כריות, שטיח קצת ספרים, וסל משחקים עשו את העבודה, ויצרו פינת משחקים תחומה שנעים לשהות בה.

פינת משחקים בסלון:

זהו, זה היה תהליך קסום שבו הוכנסתי למקומות הכי אינטימים כדי להסב חלל מגורים ל- בית.

רועי, תמר, אימרי, ניקיטה – תודה שבחרתם בי, ותודה שהכנסתם אותי כל כך בפנים אל תוך הבית, והפינות הכמוסות ביותר. היתה חוויה נהדרת. תהנו מהבית ואחד מהשני.

זהו, כתבה על הבית הקסום הזה התפרסמה גם במאקו – הנה הקישור אליה.

והנה גם מכתב תודה מרגש  מבני הזוג:

ימה – איזה כייף זה לגור בבית חלומות

השבוע הגיעו לסיומם כמעט חודשיים של שכרון חושים עיצובי 🙂

בהתחלה לא חשבתי שאני טיפוס שייקח מעצבת כדי להפוך את הבית החדש שלי לקצת יותר יפה ממה שהוא, הייתי די בטוחה שאעשה את זה בעצמי ושייצא סבבה. אבל אז התחלתי לדבר עם ימה, עקבתי אחרי העבודות שלה די הרבה זמן, בבלוג ובפייסבוק, וראיתי שהיא לא הולכת על הדברים היקרים אלא על היצירתיים, שיפוץ, חידוש יד 2 , והתוצאות –  דברים מהממים!!

התחלתי להתייעץ אתה על מקומות שכדאי להסתובב בהם, על ספות מיוחדות, על אקססוריז מדליקים ועל איך מוצאים דברים יפים בלי להוציא המון כסף. ועם כל טיפ שקיבלתי התחשק לי יותר ויותר שימה, המעצבת, תהיה חלק מיצירת הבית החדש שלי, כל רעיון שלה – אהבתי יותר מהקודם.

אז החלטתי ועשיתי, שכרתי אותה, וקיבלתי הרבה מעבר לסקיצות ורכישות…

לעצב את הבית שלך מאפס זה תהליך הרבה יותר רגשי ממה שתיארתי לפני (ואני לא טיפוס כ"כ רגשני…), וכשמישהו שותף לתהליך יחד אתך אתה צריך שזה יהיה מכל הלב.

התהליך המשותף היה מקסים – הרגשתי שימה נלהבת מהבית בדיוק כמוני (ולפעמים אפילו קצת יותר…)  ושיחד עם זה, היא תעשה הכול

כדי שהבית יהיה מתאים לי, לאופי שלי ולחלומות שלי ולאו דווקא לסגנון שהיא הייתה בוחרת בו לעצמה.

ימה נתנה הההככככלללל והשקיעה זמן ואנרגיות מטורפות כדי שאני אקבל שלמות.

בכל פגישה, יום קניות ארוך ומתיש, שיטוטי אינטרנט אינסופיים ושיחות טלפון הייתה מושקעת המון אהבה.

הרגשתי שימה יודעת לקחת את הרצונות והחלומות שלי ולכוון אותם למקום הנכון – כשצריך להלהיב, וכשצריך קצת לצנן את הנטייה שלי לרצות את הכול, ולעזור לי להפנים את המשפט "לפעמים less is more…."

לאט לאט, חפץ אחרי חפץ, נבנתה לה התמונה של המקום הכי אישי שלנו – הבית.

הבית של רועי, של אימרי, של ניקיטה ושלי.

והתוצאה – בית חלומות.

אני (בעצם אנחנו) אוהבים כל פינה ופינה בבית החדש שלנו ולא יכולתי לדמיין משהו מושלם יותר.

אז ימה המעצבת ועכשיו גם חברה, תודה ענקית. !!!

אוהבת אותך המון !

 ועכשיו אחרי שסיימנו

את פרק הלקוחה והמעצבת,

את מוזמנת לקפה בכל יום ושעה.

נשיקות!

תמר בנבנישתי