מתנות ותובנות לגיל שש וקצת אחרי…

גיל שש, הגיל שמתחילים לזכור בו. שמשהו מהמציאות מתחיל להתגבש ולקבל צורה של סיפור. נרטיב. הנקודה שממנה אנחנו מתחילים לספר את הסיפור שלנו. יש לי חברה יפה וחכמה , שכל סיפור כזה שלי, או אמיתה , גם אחרי שאני נשבעת באימאשלי שכך במדויק היה, היא שולפת את המבט הסקפטי, ושואלת בעינייים כחולות, מהפנטות, "ואיך את יודעת שזה נכון" ..? זה נכון הנה, אני מראה לה, ומספקת לה אלף הוכחות מתמטיות, עם סיפורי ילדות נוגים, מתובלים בדמויות מהאייטיז

ואז היא שולפת את ה"סיפור", הסיפור שהפך להיות המנגינה שלה.  אח שלה שכח אותה בתחנת אוטובוס לבד בדרך לבית הספר. חתיכת סיפור. המנגינה שהתנגנה לה רוב חייה היתה עם מילים שמכבדות כל שיר טראשי טוב, בעיניים מצועפות היא נזכרת  שוב ושוב ב"סיפור" ומסבירה – "הוא לא אהב אותי".

יום אחד באיזו סדנה שהיא השתתפה, בקשו ממנה לחשוב על סיבות אחרות אפשריות לכך הוא שכח אותה, עשרים סיבות. והיא, גרדה בראש, והסיפור שלה, המוכר הישן והטוב ישר קפץ, ומילא לה את הלב בנוכחות שלו, ניגן את אותה המנגינה. ולקח זמן, אבל לבסוף היא הצליחה להזיז אותו לרגע, ואמרה, מממ אולי הוא נפל, אולי הוא שכח, אולי ואולי.

קסם.

אז ליומולדת שש של כרמל היה לי רצון עז, לתת לו קסם. סיפור עם מנגינה, כדי שהגיל שש הזה יפתח עם תובנה של חוזק. חוזק פנימי של אמונה, שמקשיב בקשב רב וצנוע לקולות שמגיעים מבחוץ, אבל יותר, הרבה יותר, לאלו שמגיעים מבפנים.

בחרתי בסיפור – "זרע של צנונית".

IMG_7612

סיפור קטן ומופלא, הולך ככה –

אודי הקטן טומן באדמה זרע של צנונית.

אימא אומרת לו – "אני חוששת שזה לא יגדל",   אבא אומר לו "אני חושש שזה לא יגדל", וכך גם אחיו הגדול, וכך גם שאר בני הבית.

ואודי, אודי משקה, ומדשן, ומטפח.

אך שוב  אומרים לו – זה לא יגדל !

אך הוא שוב שב ומטפח ומדשן, ועוקר את העשבים.

ואז –

אז,

זה גדל !!!

והרי –

IMG_7609

איזו תובנה נהדרת – והרי אודי ידע כל הזמן שהיא תגדל !! נפלא !!

רקמתי לכרמל בטכניקת רקמה חופשית במכונת תפירה על כרית,

IMG_7608

והיא חכתה על המיטה, יחד עם הספר, קרוב קרוב למקום שבו חושבים וחולמים, כדי שאט אט תחלחל ותהפוך להיות ה- סיפור הזה, הנרטיב הזה, שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו.

המנגינה.

IMG_7674

+++

לילד שגם אוהב לבנות ולהמציא, צריך מקום לכל החלקים הקטנים שהוא אוסף ומפרק,

אילו המצאות נהדרות יש לכרמל, שולחן עם רגליים שמאתר איפה אתה מתיישב והולך אחריך,  כספומט נייד,  שלט שמשתיק אימהות, משגע !! מהסבא הנהדר שלו ביקשתי שיבנה שולחן מיוחד כדי שהוא יוכל לממש את הרעיונות שלו, ותראו כמה מופלא –

אפילו הכליבה אמיתית !!

(הקוראת איילה ארבל מאחורייך)

IMG_7643

דברים לפרק, וכלים להרכיב מחדש…

אפילו קליפס שמחזיק תוכניות ותכנונים, בינתיים כרמל גוזר תוכניות עבודה שלי מהאוטוקד שמפוזרות בבית ותולה שם…

IMG_7631

כך זה חיכה לו בחדר…

חדר ילדים עם שולחן עבודה

ועוד מתנות שקשורות לנסיעה הקרובה לבוסטוון

עיגול פלסטיק שנראה תמים, אבל כשמכניסים אותו למים, ומכבים את כל האורות בבית הוא מקרין את כדור הארץ על התקרה. חגגנו איתו, ועשינו ערב שכולו בוסטון – קמפינג מזרונים בסלון, כיבינו את כל האורות, הקרנו את כדור הארץ וסיפרנו סיפורים מופלאים לאן אנחנו נוסעים.  וגם, תכננו בקפידה איך אנחנו בונים את מכונת חזרה בזמן שלנו, וכמובן שבכל יבשת נשאל אדם אקראי בשדה התעופה מה השעה, כדי שנראה באופן בלתי תלוי, ובלתי מוטה, שאכן חזרנו בזמן.

הנה כך נראה כדור הפלסטיק התמים –

שינזי קאטו צעצוע

נרכש החנות המופלאה שינזי קאטו.

עוד מתנה שקשורה לנסיעה – מפת משחק של העולם, הכי קל בעולם להכין, רק נשאר לאסוף את כל הצעצועים המפוזרם בבית וממציאים מה יש בכל מדינה, דימיון.

שטיח כדור הארץ פעילות עם ילדים

ואז כשמתעייפים מעיפים את הכול ומשחקים "ים- יבשה".

אין על ים – יבשה.

וגם – האקינג קטן לשטיח שקניתי בתשעה שקלים מאיקאה

שטיח כביש לעשות לבדבאמת הכי קל בעולם, שני עיגולים וקווקוו עם טוש בד הופכים אליפסה לבנה ממחלקת פרזול וחללים רטובים – לכביש עמוס וסואן…

שטיח כביש עשה זאת בעצמך

גם הילי קבלה מתנות-

שולחן למסיבות תה  עתידיות, ועד שהכלים המתאימים שהזמנו יגיעו, גנבנו את קנקן התה מהמטבח,

והזמנו את כל הבובות לפרידה רשמית מהמוצצים…

מסיבת תה בנות עשה זאת בעצמך עיצוב

IMG_6293

IMG_6261

ועוד כרית מתנה לילדה שמפחדת להירדם לבד, תמונה משותפת שלי ושלה מהאינסטגרם שלי שאני מאוד אוהבת,

לקח לי שנה, אבל הנה, סוף סוף זה קרה,

התמונה –

יצירה ויצירתיות עם ילדים

ושנה אחרי – TA-DA

כרית רקומה עבודת יד חדר של ילדה

וואו זה היה פוסט ארוך

פוסטים הבאים הם על היומולדת שלי,

חובבי עיצוב, מציעה לכם להישאר אם במקרה תכננתם ללכת לאנשהוא….

BE GOOD !

ותגיבו משהו, אל תהיו רעים…

ימה

14 Comments

    1. לראות אותם, להיות להם למראה טובה שייראו את עצמם דרך עיניים אוהבות ובטוחות, זה כל מה שאני חולמת בשבילם…תודה לך, תגובה מחממת !!

      אהבתי

  1. היצירות מקסימות בעיני אבל בעיקר מאמצת את הרעיון שפתחת בו. הביטחון העצמי שנבנה בילדים שלנו ישפיע על כל חייהם והסיפור הזה בהחלט ממחיש את בצורה מדהימה.

    אהבתי

  2. אני גדלתי על זרע של צנונית, יכולתי תמיד לדמיין את אודי והצנונית הענקית שלו, עד שבא יהודה אטלס ותרגם את "זרע של גזר" של רות קראוס וקרוקט ג'ונסון (שכתב וצייר גם את "אהרון והעיפרון הסגול" המופלא), ופתאום גיליתי שכל השנים גדלתי על גניבה ספרותית… היום כבר יש לי עותקים רבים של שני הספרים ואני מודה, אני אוהבת יותר את המקור למרות שממש לא גדלתי עלי. בכל מקרה, בשניהם המסר המקסים נשמר 🙂

    אהבתי

    1. וואו, איזה גילוי!!!!
      עשית לי את היום עם הגניבה הספרותית השווה הזאת, ובזכותך גם מצאתי בלוג שווה עם פוסט מרתק על הצנונית והגזר –
      http://kavimvenekudot.wordpress.com/2013/03/10/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%94%D7%A2%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%9C-%D7%95/
      תודה !
      see you soon
      כמו שאומרים אצלכם במסצ'וסטס 🙂

      אהבתי

  3. אוי אני מקנאה בהם כל-כך…. את מוכנה להיות אמא שלי? או משהו משפחתי אחר? לא אכפת לי….
    הכרית של כרמל מקסימה והרעיון הרבה הרבה יותר, מי ייתן ומשאלותייך יתגשמו ויתגשמו משאלותיו….
    השולחן – מאסטר פיס. נא לרכוש על זה זכויות יוצרים!
    הכרית של הילי מתוקה וגם פינת התה, אבל הכי הכי – הילי!
    והכי חשוב ומעורר קנאה – היצירתיות שלך לעבור איתם תהליכים בצורה כ"כ קסומה וכ"כ הרבה חשיבה ואהבה מאחורי.
    מודל לחיקוי את!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s