It's My Party

מכירים את הסרט דלתות מסתובבות ?או את הסדרה אבודים ? סדרת מתח עוצרת נשימה, עם פילוסופית קיום מעלפת וסוף מאכזב ?

הדבר הכי משמעותי עבורי במסרים שהיו בה, או שהיא העלתה לדיון לפחות, הוא שאתה לא יכול לברוח ממי שאתה, ממה שאתה, מהייעוד שלך. לא מזמן יצא לי לחדש קשר עם חברה אהובה, לא התראינו שבע שנים, ובשיחה איתה היא ספרה שהיא עושה הסבה מרפואה לפסיכולוגיה. הרצון לשינוי כך ספרה, הגיע  בעקבות חווית הלידה, והאימהות. לתדהמתה, הזכרתי לה שהיא רצתה נואשות לעשות את זה כבר לפני שבע שנים, בשנה שלישית ללימודים, כשעוד היינו סטודנטיות בבאר שבע, וצרחנו שירים של בית הבובות בקולי קולות בדירת הסטודנטים שלנו. המשהו הזה שהוא הייעוד שלך, קורא לך, מתפרץ בך. תחושת האובדן  שחשים כשעוסקים במשהו  שהוא לא הדבר הנכון גורם לאי- נחת.

אושו אומר – כשהלב נכון, בעד ונגד נשכחים.

כסיימתי את המסע שלי אחרי הצבא, הטיול הגדול שלי בעולם, היה לי ברור מה אני הולכת ללמוד. עיצוב.

עיצוב תקשורת חזותית.

התחלתי לשחק ולגבש תיק עבודות.

במיוחד אהבתי פחם, הגסות של החומר, וחוסר הדיוק, ההתפרעות על הדף, היכולת להסתתר מאחוריו.

אהבתי את הראשוניות ותחושת האין שמתקבלת אחרי השחרת הדף, ואז, אט אט עם מחק שמאיר, חושף ומגלה, שכבות של יצירה וקסם.

עבודה עם אצבעות שחורות שמורחות ומלטפות את החומר.

התמסרות הדדית מוחלטת.

אוהבת את הקימורים של הצבע, להיסחף איתו, ללכת שבי אחריו.

לפעמים מאיר פנים,

הפכפך.

ואז החיים קרו.

ומצאתי את עצמי בבאר שבע לומדת פסיכולוגיה. וכמה טוב זה היה. תקופה מדהימה.

ולמה אני נזכרת בכל זה עכשיו ?

כי ככה אני ביומולדת שלי, בודקת טוב באיזה שבילים הלכתי, מבחירה ושלא מבחירה ולאן הם לקחו אותי.

והחלטתי ביום הזה שלי, לצאת לבדוק שבילים של אחרים, וארגנתי לי יום שלם של ביקור אצל אמנים ויוצרים שאני אוהבת.

יצאתי לשמוע מהם על הבחירות שהם עשו ואיך הם הגיעו לאיפה שהם היום.

סדרת פוסטים ממש מעבר לפינה.

ואם זה הייעוד שלכם, אז תירשמו לבלוג, ממש מצד שמאל,

הנה כבר מתחילים.

ימה.