געגועים ומציאות

עוד מהטיול הגדול שעשיתי אחרי הצבא התאהבתי ביפן, ארץ הפלאות, מעין לונה פארק של תחושות, מראות, התהלכתי בקסמי רחובותיה  והרגשתי כאילו יש לי פטריית עליסה סודית בכיס, שלושה חודשים שגרתי בה הרגשתי שאני שואבת תרבות משתי קצוות כל כך מנוגדים, אסטיקה עדינה וחד פעמית, אל מול פראות, צבעוניות, והתלהבות ילדית בלתי נשלטת. חגיגה. יכולותי ללכת שעות, ודי היה להביט באלפי אנשים, פרצופים, תלבושות, וסגנונות. להיאבד אל מול הררי אנשים, כאלו עם חליפות, נשים שלבושות בבגדים משנות הארבעים, או בצורה מאוד ילדית וחמודה. הופנטתי ממפגש פשוט של שתי נשים בלבוש מסורתי ברחוב, האופן העדין בו ברכו אחת את השניה, כמעין טקס סודי שנהיר רק למשתתפות בו. השפה היפנית משכה אותי במורכבות שלה, ובטונציות החדות המתנגנת, ולא הסתפקתי במעט שלמדתי ברחוב, כשחזרתי לארץ שכרתי מורה פרטית, ולא וויתרתי על ההזדמנות להינות ולחוות עוד קצת מהחוויה היפנית.

העיצוב היפני הרשים אותי, עיצוב מכבד, מעצים, כמו בכל התחומים, גם בעיצוב ישנה טקסיות, כל אובייקט, או התנהגות מקבלים טיפול אישי ומיוחד. חנות ניירות שביקרתי בה, כל נייר ישב בתוך מגירה אישית,  התחושה היתה כאילו אני לא קונה נייר אלא יהלום ממש, חשתי כמו אני פותחת תיבת אוצר ומגלה כל פעם פיסה של יופי עוצרת נשימה. יפן נשארה כאחד המקומות שנחרטו על ליבי, כמו הודו, אהבתי הראשונה, וברלין, ששמורה לה אהבתי הנצחית כמקום האפל והשמח ביותר ביקום, כאב עז ועמוק שהופך את העיר עצמה ליצירת אומנות, פשטות ומורכבות כה גדולה בכל רחוב ושביל, חום ועצב גדול על פני תהום.

בשבועות האחרונות הסערות משתללות לי בבטן, עם כל עלה מרהיב של שלכת שצונח על האדמה הלחה, הלב מתכווץ ומתהפך מגעגועים לארץ. ארץ מולדת, ארץ סדוקה שחרוטה בי באזמל, ארץ בה גדלתי, ואני כל כך רחוקה.

בוסטון. אני גרה בבוסטון, והנה אני אומרת את זה שוב, ועדיין המשפט הזה בזרות איומה, מסרב להתעכל, כל כך יפה פה, רחובות מלאים בטבע צבעוני, אגמים נפרשים מכל פינה, בניינים גבוהים נמתחים מעל קתדרלות, יפה מידי.

ואני כל כך מתגעגעת. אני מתגעגעת לנופי ילדותי, לרחובות עמוסים ריחות ותאוות שתוקות, לבתי קפה פזורים מרחפים על מדרכות שבורות, לרעש, ללכלוך לזוהמה, לרחובות שאהבתי ולאלו שלא עוד לא הספקתי לאהוב, לרוכלים בשווקים, ולשווקים שורצי העכברושים, לכל אלו. לאנשים ולדברים הקטנים שהם אומרים והדרך שבה אני מבינה את הדיוק של המילה, של הכוונה. לימי שישי, במיוחד לימי שישי בבוקר, השעות הבודדות האלו שהעולם מאפשר לך לזכור שיש לך בן זוג בין כל החיים, הסידורים, והטיפולים. לבית קפה שלנו, שיש לו את הקפה ההפוך הטעים בעולם, ל-לזלול ארוחת הבוקר יקרה, להתמרר על זה, אבל להתחרדן איתה בשמש עד הצהריים, לארוחות שישי שאין כוח לנסוע אליהן, ועכשיו הן כל כך חסרות, וגם לשישי אחרי הצהריים, לגנוב עוד קציצה מהערימה העסיסית, להציץ בסירים המבעבעים הגדושים והעשירים, ולרדיו, שגם הוא הולך וומתעייף לקראת סוף השבוע, ומשמיע לאיטו מנגינות עצובות אהובות, מוכרות, ולבית. בעיקר לתחושה של בית.

ישראל עמוק בלב, בוסטון יפה, לבושה שלכת מהפנטת,  והנה אני,  מגלה פה שוב את יפן, עם כל הגעגועים, חווים כאן חוויות יוצאות דופן ומיוחדות במינן, טיולים וגיבוש משפחתי, אתגרים, ובעיקר טווים מערכות יחסים עם אנשים נדירים שהופכים אט אט למשפחה, ישראלים ישראלים ועוד ישראלים, שפותחים את הלב ואת הבית, ומארחים ועוזרים, וגם משפחה אמריקאית שהכרנו כשהתפלחנו אחר צהריים שרבי אחד לאגם, והזמינו אותנו לארוחת שישי אצלם בבית היפה, ואיזו חוויה נהדרת זו היתה. ומשפחה יפנית, שמדהים איך החיבור ביננו כל כך טבעי ונכון למרות שגדלנו כל כך רחוק, וכל כך שונה.

אז הזמנו אותם אלינו, ונתתי להם את אחד הגעגעועים שלי, ארוחת בוקר ישראלית, וכמה התרגשתי, הכנתי את כל המזטות הקטנות, ואת הלחם, טחינה, זיתים, ויצאנו לגינה, התחרדנו איתם בשמש עד הצהריים, וקצת הרגשנו בית. והם נתנו לי געגוע חזרה, פתחו את ביתם, הזמינו אותנו  למסיבת סושי. לחוויה היפנית, בה שיתפו אותנו בדרך בה הם אוכלים , ובין גלגול סושי אחד לאחר, גילינו את האהבה המשותפת שלנו לטיולים, תפירה, יצירה, ואורגמי.

ואז  עברנו לגלגול ניירות ולא הפסקנו…

צבעים וריחות משגעים…

אסטתיקה עדינה, מונחת על הצלחת ברגישות.

קינוח –

הבית היפני, נקי, פשוט, ומלא יצירות אומנות בהכנה עצמית.

מפעים צבעוני וקסום.

מיטורו מלמדת אותנו להכין ארנבי אוריגמי –

וגם עגור,

שרציתי להכניס לחדר השינה המהתווה שלנו

כסמל פנג שוואי לנאמנות נצחית..

ומיטורו, בסבלנות אין קץ, למדה והראתה, ואת כל ההדרכה גם אפשרה לי לצלם, ואני אעלה אותה לבלוג, שגם תוכלו להכין מובייל עגורים,

שתהיהי לכם נאמנות נצחית, אמן.

השחור – לבן הזה מרגש אותי,

רק עם השטיח לא הצלחתי להתאפק, חייב קצת צבע בכל זאת..

מתגעגעת.

ימה

מוזמנים לעקוב גם באינסגרם ולהינות איתי מהיופי של ניו אינגלנד –

http://instagram.com/yamanja7