רגעי האינסטגרם

מכירים את זה שאדם עובר השתלת לב ופתאום  הוא מגלה שהוא אוהב מאכלים שהוא לא אהב לפני, או שפתאום יש לו זיכרונות שהתהוו מחיים אחרים, ידע חדש,  נגינה על כלי שפתאום הוא כמה אליו, געגועים למקום, לאדם שהוא לא מכיר, אהבות, רצונות, חלומות שהושתלו לו בגוף, פועמים לו בקצב הלב החדש.

כשעוברים מדינה, זה מרגיש קצת כמו השתלת לב.

הגרעין  הזה שהיית, פתאום מתקמט אל תוך מקום חדש שמחלחל אל תוך הגוף, והמקום השהגעת אליו, שלא הכרת, פועם לך בלב, זרם זר. ואתה אחר, פתאום בלב החדש הזה יש משהו אחר, מתבונן, עוצר, נושם אל תוך רגעים של הוויה לא מוכרת.

על אותם רגעים חד פעמיים, חנוך לוין כתב –

"זוהי שעה נפלאה של רעדת הלב"

חנוך לוין

ואני מיהרתי לקעקע את המשפט הזה על ספל הקפה שלי, כדי לזכור שגם המקום החדש שהושתל לי בלב, מזמין שעות נפלאות בהן הלב רועד.

כשחברה מגיעה לקפה והאור נופל עליה בדיוק המושלם,

בלוג עיצוב

ואני כותבת לה את רעדת הלב שלי-

"את צוחקת

והשלג בחוץ

מתכווץ ומתרחב

בקצב שאלותייך

אני לא יודעת לדבר את הדברים

הם עוברים בינינו

כמו חוט של אור".

ואז אני רוצה להגיד שהימים עוברים, ושבעצם הכול עובר, ונזכרת בעוד משהו שכתב חנוך לוין, ושותקת.

"בינתיים יחלפו ימים,
שמש תזרח ותשקע,
ואנחנו לא נחוש.

ובעוד שנה נאמר:
"מה, כבר שנה?"
ועוד כאלה הבלים.

ונצחק בעליצות,
כאילו הימים עוברים,
ולא אנחנו."

"מתאבל ללא קץ"

 

IMG_20141228_142110

אז במקום לדבר,

ולצחוק בעליצות,

אני מצלמת,

וכותבת –

"הרגע הזה
של המפגש
בו הניצוץ
של האחר
דולק אליך
מבקש מקלט"…

והרגעים האלה הקטנים,

האלוהיים,

הם האושר,

למי שחיפש,

למי ששאל,

היופי, יש בו ריפוי.

ואני מתמכרת לקרן השמש המלטפת הזאת, לרגעים שלי ולרגעים של אחרים.

אינסטגרם.

עמוס בקסמים ופלאות, דרך העיניים של אחרים אני הופכת מיכל ענק של מבטים, דבר הוא לא שלי, בזמן שאפשר להסתכל עליו אחרת, שהרגשות שצפים מכמירים את הלב, מרחמים, מכילים,  אני אף פעם לא יכולה להיות לבד.

ועוד אני מבינה שיפה זה נחמד, אבל יפה שהוא לא שלי, הוא לא שלם, ואני מטיילת במקום בו השביל בוער מאדמומיות העלים, ועל מי האגם משתקפת העיר, שמתעוררת לה לאיטה, ואני רק חושבת –

שביל יפה בבוסטון"השביל ליד האגם יפה
אבל
אני לא מכירה
אף אחד
שנפל בו
ופצע את הברך"

היופי בלי הסיפור מאחוריו, טביעות האצבע, הזיכרונות העליזים, טירוף הנעורים, הנפילות, האופניים האפורים, החרמות, השירים הגסים, הפתקים בשיעור, הנשיקות הראשונות המוטרפות.

ילדות.

עיר הופכת שקופה בלי טביעות הילדות.

היופי לא מספיק בלי מילים, בלי הסיפורים, בלי הרגעים.

אז אני חיה את הרגעים שלי, ורוקמת אותם לפיסות של געגוע,

רקמה

רקמה2

מתרגשת מצבעי האלוהות,

אוכל.

איפה היית עד עכשיו ?

IMG_20141220_121631

IMG_20150107_161821

IMG_20150104_101738

IMG_20150113_232215

IMG_20141206_185414

IMG_20150111_071735

ועיניים של אחרים נפקחות אלי

כל בוקר.

המלצות על אהובי האינסגרם שלי, כאלו שמעבירים כל כך הרבה מילים בתמונה אחת שתוקה.

1.inna gutman – http://instagram.com/modaland

2. siyaranati – http://instagram.com/siyaranati

3. sharonci-http://instagram.com/sharonci

4. anatpaikin-http://instagram.com/anatpaikin

5. liatorian-http://instagram.com/liatorian

6.naaman_f-http://instagram.com/naaman_f

7. zipkea-http://instagram.com/zipkea

8. amirbanay-http://instagram.com/amirbanay/

9. daveshwartz – http://instagram.com/daveshwartz/

10. asicohen- http://instagram.com/assicohen

ספרו לי על הרגעים שלכם,

ותנו לי לשתוק את שלי

מוזמנים גם לשלי כמובן –

http://instagram.com/yamanja7

מתגעגעת עד כאב,

ימה

20 Comments

  1. מקסים יקירתי!!
    עוד מעט תראי שלאט לאט בלי לשים לב, כבר בנית את הבית שלך בתוך עצמך ואז לא ישנה איפה את נמצאת.
    כשגודלים במדינה קטנה כמו ישראל כל החיים, מפתחים סגנון שמאוד קשור לבית לאדמה ולזיכרונות הילדות. גם אני כזו. אני מתגעגעת לעץ הענק בוואדי שאהבתי לחבק. לבית הילדות שלי. לרקפות על השביל שפורחות כל חורף ולעוד הרבה דברים. וזה עצוב.
    אבל אני רואה כאן כל כל הרבה אנשים שגדלו בכל כל הרבה תרבויות וצורות ולומדת שבשבילם הילדות זה גם כל הזכרונות האלו, אפילו אם היום הם במקום אחר. וגם לי זה כבר ככה.
    נשיקות וחיבוק! חושבת עלייך הרבה!

    אהבתי

  2. מקסים ימה! מרגש ! שומעת שקשה וגם ניצוצות אופטימיות מרגיעה ורעננה.
    נוגע בי ברגשות ראשוניים , גרעיניים שחוויתי פה בהתחלה שהיום הפסיקו לדמם והתכסו בשכבת אדישות ומנגנונים מגינים…..תודה על התזכורת והנגיעה!!!
    תוהה עם עצמי אולי זאת התבגרות ואולי הסתגלות ואולי ככה זה מרגיש שמציאות הופכת לנוסטלגיה.

    אהבתי

  3. מקסים מרגש אהבתי כל כך
    מה אני יכולה ללמד אותך …
    את כל כך מוכשרת
    חנוך לווין אהובי ואני ראינו את כל ההצגות … ובכל זאת לא אדע לכתוב ולבחור את המילה הנכונה עם התמונה והרקמה …
    נו אולי בכל זאת כולנו רקמה אנושית אחת חיה … ואת מחברת את הרקמה שלך לסיפור המעבר וההסתגלות של כולנו פה ומרעידה את הלב

    אהבתי

  4. המם ממי ! ומרגש עד דמעות! מתגעגעים אליכם מלא! זה מצחיק…כי כשתחזרו תכתבי בלוג..שאת מתגעגעת לשם…נשיקות !

    אהבתי

  5. אוהבת את עדינות ורוך כתיבתך… כל כך מרגישה אותך בנכר… הייתי במקום הזה לפני שנים… ובחרתי לנטוש ולחזור אל מקום ילדותי. מצטערת אבל אין כמו הארץ שלנו…. תהני מכל רגע שם… הם לא ישובו עוד..

    אהבתי

  6. מאז הקיץ האחרון לא קשה לי לטפטף על המקלדת..והנה זה שוב קורה.
    המילים שכתבת נכנסו לי לקישקע ואני מרגישה לרגע כל כך קרובה ואפילו יכולה לחוש בריח שלך שחיבקתי לפני 4 חודשים.
    אני בטוחה שיש רגעים של געגוע שקשה לנשום ובמקביל של חוויות חדשות שלא היית מגלה בשום דרך אחרת.תשמחי שיש לך את הילדים והבעל לצידך לחוות את הכל לראשונה יחד איתם.
    מקווה שנתראה שוב בקרוב.
    שולחת לך את אהבתי ונשיקות רטובות 🙂
    ליאת

    אהבתי

    1. אוח ליאת, זוכרת שהיית פה, ואמרתי לך שתמשיכי לחבק כי את מרגיעה לי את הגעגוע, אז לזה התכוונתי
      בואי, יש לי עוד סערה שמבקשת מקלט.
      אוהבת !

      אהבתי

  7. אין הרבה אנשים שדרך כתיבתם, יוצרים בתוכי רגשות כה רבים. היכולת שלך לתאר במילים רכות עדינות מדויקות ולהמחיש זאת בצילום שפורץ מתוכו מסר גם בלי מילים היכולת הזו מרתקת (מענגת) ומסקרנת וכבר שעה שאני קוראת עוד ועוד ונהנית מכל פוסט שלך יותר ויותר. אהבתי את עיר שהופכת שקופה בלי טביעות הילדות ..כמה נכון כי בלי הסיפור כל היופי הזה לא שווה. עוד לא מכירה אותך אבל מרגישה הרבה צדדים שלי בך. גם צדדים שהייתי רוצה שיהיו בי. וואו את מדהימה! תמשיכי לרקום את חייך ורגעייך לרגשותייך ולעורר השראה לכל אוהבייך.
    נירית

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s