על בחירות וזיכרון

אחד הקורסים המעוררים שלמדתי במהלך התואר השני היה קורס שעוסק ב"בחירות וזיכרון". הקורס עסק בכיצד אירועים בילדות מטווים ומעצבים את הבחירות שלנו בחיים, החל מהמקום בו נגור, מערכות היחסים, האופן בו אנחנו מדברים, והמקצוע שלנו, אחד מהמגדירים המשמעותיים בתפיסה העצמית שלנו

One of the courses I learned during my second degree was a course
that deals with Choices and memories . The course was about how
childhood events shape our choices in life, starting from where we
would live ,relationships ,how we speak , and our professional
occupation, one of those who define significant self-perception of
our self.

בסמינר ההגשה של הקורס, צללנו, שניים, זרים, אחד אל תוך מעמקי השני,  לדוג מתוך העולם העשיר של הזיכרונות, את אותם רגעי חיים מדויקים שזהרו אלינו, ריגשו אותנו, ומשכו אותנו  להיות מי שאנחנו. חיפשנו את הצליל הזוהר החד פעמי, שהראה לנו את הדרך, שגרם לנו לבחור,

גם אם אנחנו לא יודעים את זה. על אותן בחירות  כתב יהודה עמיחי –

At the Seminar presentation of the course, we dove ,two strangers,
into the depths ,fishing from the rich world of memories, those
precise moments of life that glowed us, moved us and pulled us to be who we are. We looked for the one-time glamour sound , showing us the way, which made us choose ,even if we do not know it . About The
same choices wrote Yehuda Amichay

הַכְּבִישִים חֲדָשִים, נַעֲלַיִים
נִקְנוּ רַק אֶתְמוֹל, אַךְ הַהֲלִיכָה
הִיא עֲתִיקָה וְעוֹבֶרֶת בִּירוּשָה..

New roads , the shoes were bought yesterday

but walking is an ancient and hereditary

רם, כך קראו לשף המיוחד במינו שצוות אלי לכתיבת הסמינר, הוא דיבר על המנות אותן הכין, באותו ריגוש, ניגון וגעגוע, בו דיבר על אימא שהיתה ואינה עוד. יצאנו כסהרורים לשוט בין הזיכרונות, מובלים ומובילים, מפחדים מתרגשים ממה שנגלה. מוצאים קצוות חוט, וממהרים לקשור אותם, ורגעי הקסם צפים, סבתא שלימדה ברוך ובסבלנות ליצור רקמת גובלן, אימא שלחשה לאוכל ששלחה לבסיס מילות אהבה, שיכנסו ישר לגוף.  אחות גדולה יודעת דבר שאפשר לגלות לה את כל מה שמרגשים בלב, כי היא תמיד במיטה ממול. ואבא, שחוזר ממילואים והכיסים תמיד גדושים בסוכריות דבש. דילגנו ממני אליו, ריחפנו במעמקים, והפכנו מכלים עצומים של סיפורים, דמעות, חיוכים, ושתיקות. מצאנו, יותר מאת הסיבות למי שאנחנו, את האיך של האנחנו,  שמתנגד קצת לזיכרון, בורח ממנו, וממה שהוא מביא איתו, ואז פתאום בעונג גדול, הגוף מבקש אותו, מבקש להתרפק על הזמן האבוד

Ram, was ,my seminar writing partner, he was a chef who spoke about those dishes he prepared in the same thrill,  and longing, which he spoke of a mother who was, and is no longer. We sailed between memories, lead and lead, afraid excited by what we find. Find loose ends and tie them in a hurry and Floating magic moments, Grandma that patiently taught embroidery, mother whom whispered words of love sent to the  army base, to give straight to the body. Big sister know that you can tell her everything that excite the heart, always in the opposite side of the bed. And father, returning from work pockets full of honey candies. We jumped off it, we floated in the depths, and made huge containers of stories, tears, smiles and silences. We found more from the reasons of who we are, to the how of the we, opposes some memory, running away from them, and what they brougt with him, then suddenly a great pleasure, the body requests to cuddle up for lost time

וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים
אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש
שְנֵי מִינֵי זְמַן:
הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר
וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.

יהודה עמיחי

And in a great pain I know that there are two kinds of time
rotating circular And constantly flowing and going

Yehuda amichay

הזמן הזורם וההולך מגלה לנו סודות. ונדמה לי שאז, לפני שנים, עם רם, פרשנו את עצמנו כיריעה עצומה, והתממשנו אליה, כמין סוג של הוכחה, או חלום. אבל במרחק של שנים אני מבינה, ויותר ממבינה, אני יודעת,  שהדרך חכמה מההולך בה. ודבר לא ישקוט בך, אם לא תלך איתה.

אושו אומר – "כשהלב נכון, בעד ונגד נשכחים", ואני חושבת על זה, שתמיד באיזה שהוא מקום, הדרך ידעה לי, ידעה אותי, שהמהות שלי,  זה להפוך מקום לבית, ליצור מרחב אישי,  ומרחב שמייצר מפגש, היצירה,  והמרחב המשותף בין כל אלו.

זהו הבית. הדבק שמחבר בין הזיכרונות, החלל שבין הטעם והריח. ואני נושאת את הזיכרון בגופי. גוף שהוא מקום. ולשאלות שעולות בי כשאני רחוקה, אני בוחרת בתשובות המנחמות, הן מאפשרות  לי שעה של אור

Constantly flowing and going time to reveal to us the secrets. And I think those years ago, with Ram, we spread ourselves like an enormous sheet, and we became the way, like kind of a proof, or a dream. But within a year, I understood, I even knew, the road is  smart.
Osho says – "When the heart is right, for and against are forgotten", and I think that i  always knew, that my essence, is to help a place to become a personal space, and space that creates a meeting, creativity, and common space between All these.
This is home. Glue holding the memories, the space between taste and smell. And I carry the memory in my body. An entity that place. And the questions that arise in me when I'm away, I choose comforting answers, they allow me an hour of light.

שיתפוס אותי בין ערביים,

מביא איתו את הערב המגיע,

טבול בזיכרון.

אותו הריח

שיזהר אלי,

ישכר,

יסחרר מעונג.

…

ינכח

ביומיום,

באלוהי הרגעים הקטנים.

יחבק,

בריח גשם

וריח אדמה.

יחגוג איתי,

את היופי

ואת הבריאה.

יעיר

מהחשיכה.

יקשיב,

ישמע.

יהיה לי

תפילה.

שאוכל לשחק,

ולנשום

לרווחה.

ספרו לי על החדרך החכמה שלכם,

על ריחות חייכם.

ימה