אלסה בעבודת יד, ולב.

"אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון

אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן…?"

מירים ילין-שטקליס

בילדותי השיר הזה גרם לי לבכות, וגם היום.

אני לא חושבת שהבנתי אותו אז, כפי שאני מבינה אותו היום, על כל רבדיו, אני לא חושבת שהבנתי אז, כמה כובד יש על כתפיים קטנות של ילד, וגם של מבוגר שגר בתוכו ילד, שלא אמור לבכות, כי הרי הוא  גיבור ונבון.

זה מרגיש קצת כמו מין בלילה כזאת,  הרצונות  שלנו, מצד אחד שהילדים שלנו יהיו – קצת אנחנו, והרבה כמונו, ולא מעט ימשיכו אותנו, ויהיו לנו כמראה. מצד שני, הכמיהה שיקבלו אותנו בדיוק כמו שאנחנו, גם אם אנחנו קצת אותו "פתי קטון", שבוכה, וקצת לא יודע לעמוד שלו, ולא כל כך יפה,  ואז, אנחנו כל כך שוכחים, כמה צמוד הקשר הזה בין לקבל ללהתקבל, ואיך להבין את זה, גורם למין כניסה פראית לים של מלח, פוצע, שורף, אבל מרפא, לב שבור שהוא לב שלם.

הילי, היא הילדה שהיא, שמרגישה לי לפעמים כמו הילדה שבי, ואני מזכירה לעצמי בכל נשימה,  שהיא לא אני. ואני לא היא, שגידלה אותי, וזה קשה לזכור, כל יום מחדש, מבלבל, הדימיון, הקול הזה שלעיתים כמו בוקע מהגרון, באוטומטיות מפתיעה, ולפעמים, אני נעצרת, ותוהה, מי זאת שמדברת עם הקול שלי, והיא לא אני ..?

ואז אני רואה אותה, קטנה ומתולתלת, מודדת שמלה, ועוד אחת, מסתכלת במראה, ובאה אלי, במבט שמחפש מבט.

ואני מסתכלת עליה, ויודעת שהיא היא, ואני אני.

והיא הכי יפה בעולם,

וגם אני.

ואני מתיישבת לתפור לה שמלת אלסה, והיא זוהרת בתוכה כמו אלף שמשות.

1

ואני מכינה לה גלימה, מלאה בכוכבים, ומתפללת שתמיד יאירו לה את הדרך.

והדרך הזאת תהיה רק שלה,

11

וכשהיא מרגישה יפה בתוך נהר השמלה הכחולה, אני חושבת שלכל ציפור נדודים נדירה היתה פעם אימא, שיצקה לתוכה, פנים, רגעים שקטים ומתוך זה היא תשריש. ואני רוצה להשקות, במים זהובים, בחיוכים של בוקר, בנדודים.

2

ואני שבה וקוראת את השיר הזה, של ג'ובראן חליל ג'ובראן שהוא חוצה גבולות ועולמות, ומתאר כל כך במדויק את  הקשר האלוהי הזה ביננו לילדים, שהם שלנו וגם קצת לא –

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַעֲגוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם.
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם, אַךְ לֹא מִכֶּם.
חַיִּים עִמָכֶם, אַךְ אֵינָם שַׂיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם, אַךְ לֹא אֶת מַחְשְבוֹתֵיכֶם.
כִּי לֹא לָכֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גוּפָם יִשְׂכּוֹן בְּבָתֵיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׂמָתָם.
כִּי נִשְׂמָתָם מִסְתוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר,
שָׂם לֹא תוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׂר לָכֶם לַחְפּוֹץ לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם,
אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשוֹתָם כְּמוֹכֶם.
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה, לֹא ְאָחוֹר.
אֵין הֶם מִתְרַפְּקִים עַל הָאֶתְמוֹל.

10

והיא שהיא, באה ושואלת, וחוקרת את העקבות שלי שהיא מוצאת בשביל שלה, ומסתקרנת, בודקת,

רוצה גם להתנסות, ומושכת אותי לעולם שלה, וזה נפלא !

וכשיש לה יומולדת, היא מבקשת – מכונת תפירה, וזה מרגיש לי כל כך נכון וטבעי, ואני מכניסה אותה לעולם שלי, והיא לשלה, ומרגיש לי כאילו היא גם כמוני, פועלת מתוך טביעות הזיכרון, כשברקע קול דוושות המכונה, ריח הבד, צבעים והדפסים.

ואין אושר גדול מזה.

4

והיא רוצה לתפור בובה של אלסה, אנה ואולף.

3

אז תופרים,

וממלאים בכל טוב, ממש כמו עוגה טעימה –

5

ומוכן –

6

פורים שמח שמח !8

ימה


9 מחשבות על “אלסה בעבודת יד, ולב.

  1. ימה, הכתיבה שלך מרעידה ומרגשת, מאוד נוגעת בי! אני מחכה לדרישות השלום האלה
    ממך, אף שאיננו מכירות. את פשוט נהדרת… חג פורים שמח יקרה, מחברה אלמונית
    ווירטואלית שלך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s