קירות ביתי

שמתי לב שאני לא מרבה לכתוב כאן בשנה האחרונה

…וזה היה לי משונה

אני  כולי  מילה, נכתבת מעצמי

המילים מתגלגלות לי בראש וחייבות לצאת החוצה, אחרת אני משתבללת אל תוך הר געש של רגשות

ואז הבנתי

, משהו לא נוח לי, הנעל לא מתאימה, מאז ששיניתי את הבלוג, את כל המעטפת

.אבדה לי המוכרות

.אני לא בבית

.לא, אני לא בבית

כבר שנתיים

ועובר יום

עוד יום

ואז עוברות שנתיים

,ויש שעות בהן הריח החדש עוד עומד באף

ואני נכנסת הביתה להתנחם בלחם קרוע וצלחת מרק

.וזה עובר

,אבל יש ימים כמו אתמול

, כשאני רואה שיש בבתל אביב ערב לזיכרו של ישראל אלירז

ואני בוהה במסך כדי שהעיניים יכאבו יותר מהלב

 והנה שוב

האין הזה

וקירות גופי

מטים ליפול

אני רוצה להיות בעברית

להתקיים בעברית

-לשתות בירה ולהגיד

.כמה טוב שהיה ישראל אלירז אחד כזה,

ובינתיים,

אין בי קירות וגם לא בית

ולא ישראל אלירז

ושתלך לעזאזל כל האמריקה הזאת

 .

אני רוצה הביתה

ישראל אלירז, בשבח הדברים החולפים