קירות ביתי

שמתי לב שאני לא מרבה לכתוב כאן בשנה האחרונה …וזה היה לי משונה אני  כולי  מילה, נכתבת מעצמי המילים מתגלגלות לי בראש וחייבות לצאת החוצה, אחרת אני משתבללת אל תוך הר געש של רגשות ואז הבנתי , משהו לא נוח לי, הנעל לא מתאימה, מאז ששיניתי את הבלוג, את כל המעטפת .אבדה לי המוכרות .אני לא בבית .לא, אני … המשך קירות ביתי

אלסה בעבודת יד, ולב.

"אמא אמרה לי: דני! ילדי הוא גיבור ונבון ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון אינני בוכה אף פעם, גיבור אני, לא בכיין אך למה זה אמא, למה בוכות הדמעות בעצמן…?" מירים ילין-שטקליס בילדותי השיר הזה גרם לי לבכות, וגם היום. אני לא חושבת שהבנתי אותו אז, כפי שאני מבינה אותו היום, על כל רבדיו, … המשך אלסה בעבודת יד, ולב.

על בחירות וזיכרון

אחד הקורסים המעוררים שלמדתי במהלך התואר השני היה קורס שעוסק ב"בחירות וזיכרון". הקורס עסק בכיצד אירועים בילדות מטווים ומעצבים את הבחירות שלנו בחיים, החל מהמקום בו נגור, מערכות היחסים, האופן בו אנחנו מדברים, והמקצוע שלנו, אחד מהמגדירים המשמעותיים בתפיסה העצמית שלנו One of the courses I learned during my second degree was a course that … המשך על בחירות וזיכרון

רגעי האינסטגרם

מכירים את זה שאדם עובר השתלת לב ופתאום  הוא מגלה שהוא אוהב מאכלים שהוא לא אהב לפני, או שפתאום יש לו זיכרונות שהתהוו מחיים אחרים, ידע חדש,  נגינה על כלי שפתאום הוא כמה אליו, געגועים למקום, לאדם שהוא לא מכיר, אהבות, רצונות, חלומות שהושתלו לו בגוף, פועמים לו בקצב הלב החדש. כשעוברים מדינה, זה מרגיש קצת כמו … המשך רגעי האינסטגרם

זה לוקח זמן…

"זה לוקח זמן"… משפט ששומעים ממי שכאן. מה זה – "זה"? מה זה "הזה" הזה שלוקח זמן ?…. "זה" זה לדעת איפה מוצאים טחינה, סחוג ונענע? או איפה יש את הקפה עם עוגת השמרים שמזכירה קצת את זאת של אימא? או כמה אחוז נוצות אווז צריך שיהיה למעיל לפני שהחורף מגיע…? זה "זה"?…. מי שאומר את המשפט … המשך זה לוקח זמן…

געגועים ומציאות

עוד מהטיול הגדול שעשיתי אחרי הצבא התאהבתי ביפן, ארץ הפלאות, מעין לונה פארק של תחושות, מראות, התהלכתי בקסמי רחובותיה  והרגשתי כאילו יש לי פטריית עליסה סודית בכיס, שלושה חודשים שגרתי בה הרגשתי שאני שואבת תרבות משתי קצוות כל כך מנוגדים, אסטיקה עדינה וחד פעמית, אל מול פראות, צבעוניות, והתלהבות ילדית בלתי נשלטת. חגיגה. יכולותי ללכת … המשך געגועים ומציאות

Big City Love

שלושה חודשים אני כאן. עשרות פוסטים נכתבים לי בראש הלוך ושוב, כל הזמן, זמזום אינסופי של סיפורים, גילויים מקומות, שווקים, מסעות, התמודדויות, ואנשים שמחייכים אלי ומאירים פנים. זה מסע, הרפתקאה שכולה גילוי, ואיבוד מריר מתוק הזה שיש בדרך חדשה, בארץ חדשה, קרירות נעימה שעוברת בגוף בלהביט בדברים מהצד, ותחושת זרות שלפעמים מגיעה, יחד עם עלה בשלכת, געגוע לגוף … המשך Big City Love

מתנות ותובנות לגיל שש וקצת אחרי…

גיל שש, הגיל שמתחילים לזכור בו. שמשהו מהמציאות מתחיל להתגבש ולקבל צורה של סיפור. נרטיב. הנקודה שממנה אנחנו מתחילים לספר את הסיפור שלנו. יש לי חברה יפה וחכמה , שכל סיפור כזה שלי, או אמיתה , גם אחרי שאני נשבעת באימאשלי שכך במדויק היה, היא שולפת את המבט הסקפטי, ושואלת בעינייים כחולות, מהפנטות, "ואיך את יודעת … המשך מתנות ותובנות לגיל שש וקצת אחרי…

התמונה המלאה..

כל חיי הייתי  בסוג של חשיפת יתר. ככה זה אנשים מוחצנים, הם כדורים של  רגשות. טוטאליים. בדרך כלל אין לי בעיה לפתוח דלת ולהראות.. זאת אני. כנסו. אני תמיד בחשיפת יתר, בכל המובנים.. ביחסים, בפרוייקטים, וגם בצילום. פתאום זה היה מטלטל, להיחשף ככה, תחת אור שמישהו אחר בחר עבורי. ואני קצת רוצה הביתה. לכאן. לבלוג … המשך התמונה המלאה..