חוּט אֶל חוּט אַתְּ רוֹקֶמֶת, .פְּעֻלַּת חִבּוּר מִתּוֹךְ יָדַיים פְּרוּמוֹת. ,אַתְּ הוֹלַכְתְּ וּבָאָה .וְקוֹלֵךְ נִסְדָּק מִגְּרוֹנִי. תִּרְאִי, אֲנִי הלומת זִכָּרוֹן, מְהַלֶּכֶת עַל פִּסַּת תְּהוֹם תְּלוּשָׁה. וּמֵרָחוֹק רַק רִשְׁרוּשׁ צמידייך הזהובים מִתְנַגֵּן אֵלִי. אַתְּ הוֹלַכְתְּ וּבָאָה, וּבָעִיר אֵין שְׁבִיל וְאֵין דֶּרֶךְ, הָאֲדָמָה אִלֶּמֶת , וַאֲנִי נֶאֱחַזְתָּ בְּאוֹר הַחוֹלֵף בֵּינֵינוּ. את שפת הזרות אני מדברת בדפים קרועים, … המשך האור החולף בינינו