ברלין בלי רגשות אשמה

נסענו לברלין. ככה באמצע החיים. להגשים חלום.

ארבעה ימים שלמים, הופעה אחת, בעיר קסומה.

פעם ראשונה שאנחנו משאירים את הילדים.

לקבל את ההחלטה היה קל. ככה זה כשמחליטים על נסיעה בדצמבר, ונוסעים רק ביולי.

שניהם נשארו בבית, עם מלא אנשים שהם ואנחנו אוהבים.

ומאחר ופרידה, גם אם היא לזמן קצר, מחייבת התייחסות מעמיקה, עשינו כמה דברים כדי לנסות ולהקל ולו במעט, על הקושי:

הכנו לוח געגוע, מלוח צבעוני ומזמין, אליו חיברנו תיבת דואר,  אליה הם קיבלו כל יום מכתב חדש, מברלין. את המכתבים כתבנו מראש ובכל מעטפה השארנו ממתק אהוב. דאגנו שכל בוקר תונח בתוכה מעטפה חדשה ועמוסת סיפורים וחוויות. בנוסף, צרפנו פתקים עם מספר הימים שנעדרנו, וכל יום אפשר היה לתלוש פתק ולדעת כמה ימים עוד נשארו עד שנחזור.

צרפנו ללוח דפים, עם מקום לצייר ציורים במקרה של געגועים עזים, והוראות איך להכין מהם מטוס מנייר ולשלוח לנו אותם לברלין.

פיזרנו  תמונות שלנו עמוסים זיכרונות טובים להירדמות קלה ומהירה.

שלבי הביצוע :

תחילה, עוטפים קרטון ביצוע בנייר עטיפה:

אחר כך, עוטפים קופסת נעליים או קורנפלקס בנייר צבעוני רצוי אחיד.

בעזרת שבלונה כותבים על הקופסה את המילה :דואר, מדביקים את הקופסה על הלוח העטוף באמצעות אקדח דבק, מוסיפים עוד קופסא עטופה לטושים וצבעים, דפי נייר מוחזקים על אטבים גם מודבקים בעזרת אקדח דבק.

ככה זה יצא:

2. חוץ מזה, הקלטנו סיפורים אהובים בקול שלנו, וצרבנו על דיסק, הנה דיסק אבא מקריא את הכינה נחמה, יחד עם המעטפות, הממתקים והסידור הקפדני, הכול ממתין לערימת אנשים שאחראים על פיזורים, איסופים, השכבות והצחקות.

ומה עוד?

לו"ז לא רק למבוגרים, גם לכרמל הושאר לו"ז מסודר  שמפרט בעזרת תמונות מה צופן לו  יום, מתוך אמונה בלב שלם, ש-וודאות זה כלי נהדר להתמודד עם  חוסר וודאות 🙂

והנה הארגונית עם התכנון השבועי (סליחה על הצילום הגרוע)

חיפשנו גם ספרים, לא היו לנו רעיונות מתאימים, אז נשמח להמלצות.

טוב, ברור שקצת הגזמתי בכותרת, וכמובן שהיו רגשות אשם, ועוד מכלול רגשות קשים ומחשבות על איך, ומה ומי, אבל עוד באותו יום קיבלנו המון תמונות וסיפורים מכולם על כייף גדול, וגם לנו היה נעים, ולאט לאט חלחל שגם צריך להתגעגע לפעמים, וגם זמן איכות, שלנו עם עצמנו, וכמה חשוב שהם ידעו את זה.

פרידה, נושא כל כך טעון, יושב לכל אחד מאיתנו על מקום אחר בלב, מטובל בזיכרונות. כך שאצלי לפחות, הוא הרבה פעמים מאוד רגשי ומזמן הדהודים מהעבר. לכן, אני משתדלת לגשת לכל הנושא בצורה מאוד שכלתנית, ומנסה לתת מקום לתחושות שעולות, להכיל אותן, ולגלות אמפתיה אם מתעורר חוסר רצון להיפרד, גם כשמדובר בפרידות יומיומיות, וקל וחומר, כשמדובר בפרידה לכמה ימים.

כשהיינו בברלין, התקיימה בגן של כרמל מסיבת הסיום, כשהתקשרנו להתעניין למה עורכים מסיבת סיום חודש וחצי לפני סיום הגן קיבלנו תשובה כזאת שלמי יש כוח לעשות מסיבות באוגוסט. שנה שעברה בגן הקודם, היה מאוד לא נעים להיכנס לגן כששבוע לפני כבר ארזו את כל תוכנו, אספו את כל הצעצועים ,וכל לוחות התוכן הופשטו מהקירות, ביום האחרון, הילדים שהו בגן עם כיסאות מורמים.

כמובן ששאלתי את מנהלת הגן אם כך הולך להיות גם בגן הנוכחי, לצערי היא ענתה שכן, בוודאי.   העציב אותי מאוד לגלות שאין טיפול ראוי ונכון לנושא הפרידה בגנים ובכלל לנושאים רגשיים, ולרוב השיקולים שמניעים לפעולה הם כלכליים. לפי דעתי, כשמתחילים למוטט את לוחות התוכן בגן, כך גם מסירים את הגבולות הפנימיים ששומרים עליהם, שמגנים עליהם.

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי, איך זה שיש עיבוד כזה רחב לנושא כמו חג הפסח ,או קיץ לצורך העניין, הרי אין באמת ילד שיגדל מבלי לדעת מי היה משה בתיבה, או אילו פירות הדר יש. מצד שני, נושאים חשובים כמו תהליכי פרידה, והתמודדות עמה נדחקים לפינה,  או למשל, עבודה על מיומנויות רגשיות, התמודדות עם כעסים, מיומנויות חברתיות, אלו הם הנושאים שדורשים עבודה מתמדת בגני ילדים, וכל פעם שכרמל מגיע הביתה כשהוא לומד תוכן ולא מיומנות אני מרגישה שיש לי המון עבודה לעשות.

לסיום,  כמה מילים על ברלין. עיר  עוצמתית, צבעונית, משוחררת, ומלאה ביופי גדול כנה במיוחד. טיילנו המון, נהנינו מהרחובות היפים שמקושטים באומנות ובהיסטוריה, יפה לראות עיר שזוכרת את העבר שלה, מלאה בחנויות מעצבים ויד שנייה, בתי קפה, גלריות, פאבים  עמוסים, תרבות של שיחה, אושר גדול.

 

 ההופעה הייתה חד פעמית, כשנדב ניגב לי את הדמעות בדרך לשדה תעופה, הוא אמר שיהיה שווה את זה, ובהחלט היה שווה את זה, ואיזה כייף שיש לי בן זוג שמגשים חלומות.

ונכון שזה בלוג על ילדים, עיבוד לדעת ותרבות לילדים , אבל בפוסט הבא אני אקדיש פינה לנושא  חנויות יד 2 שוות, ברלין פתחה לי את התיאבון, קנינו משם דברים שווים, כמו עגלת בובות עץ להילי שאני מתכוונת לשפץ. ובכלל, אני ממש חושבת שכדאי לנו לאמץ את הקטע של היד 2, אקולוגי, חסכוני, ומוציא מאיתנו יצירתיות בשיפוץ, מה צריך יותר…