התמונה המלאה..

כל חיי הייתי  בסוג של חשיפת יתר.

ככה זה אנשים מוחצנים,

הם כדורים של  רגשות.

טוטאליים.

בדרך כלל אין לי בעיה לפתוח דלת ולהראות..

זאת אני. כנסו.

אני תמיד בחשיפת יתר,

בכל המובנים..

ביחסים,

בפרוייקטים,

וגם בצילום.

פתאום זה היה מטלטל, להיחשף ככה, תחת אור שמישהו אחר בחר עבורי.

ואני קצת רוצה הביתה. לכאן. לבלוג שלי. לתמונות עם האור רך, והצבעים חזקים, ועם האנשים שקוראים אותי, שמלווים אותי כבר שנתיים.

והם כבר משפחה. אתם.

הבלוג הזה הוא בית עבורי. הוא ריפוי יומיומי. הכתיבה בו, החשיבה עליו והחשיבה איתו.

ההנעה וההנאה העצומה שהוא גורם לי.

בית.

אוהבת את הבית שלי.

את רוחב הלב,

ורוחב ההשתוללות שהוא מאפשר..

אוהבת את האור המסמא שחודר מהחלונות הרחבים.

את הטבע, והפשטות.

את הפריטים שליקטתי אחד אחד.

ואת הסיפורים שהם מספרים לי.

והצבעים המכשפים..

הפינה שלי בעולם.

מונחת כאן.

עירומה-

ואני במסע.

כי כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.

ד"ר סוס החכם כתב.

ועכשיו אנחנו יוצאים למסע משותף.

משפחתי.

צבעים חדשים.

שינוי,

משהו חדש נפתח.

האיזון המושלם קצת מתערער…

והנה.

הגענו.

קוראים אהובים שלי.

אני רוצה לספר לכם,

להזמין אתכם,

לדרך החדשה,

למקום חדש,

רחוק…

אל בוסטון.

לרילוקיישן.

במאי.

דבר ראשון שנכנס איתי למזוודה-

הבלוג הזה,

ואתם איתי.

ואני אהיה כאן,

רק הנופים ישתנו.

אוהבת !

ימה.

תודה למאקו שפרסמו את הבית שלי כפי שהם ראו אותו, ועל ראיון מעלף שגרם לי לחשוב על מה מניע אותי,  ועל מה אני חולמת.

הנה הקישור – הבית של מעצבת הפנים ימה ברקאי