האור החולף בינינו

חוּט אֶל חוּט אַתְּ רוֹקֶמֶת,

.פְּעֻלַּת חִבּוּר מִתּוֹךְ יָדַיים פְּרוּמוֹת.

,אַתְּ הוֹלַכְתְּ וּבָאָה

.וְקוֹלֵךְ נִסְדָּק מִגְּרוֹנִי.

תִּרְאִי,

אֲנִי הלומת זִכָּרוֹן,

מְהַלֶּכֶת עַל פִּסַּת תְּהוֹם תְּלוּשָׁה.

וּמֵרָחוֹק רַק רִשְׁרוּשׁ

צמידייך הזהובים

מִתְנַגֵּן אֵלִי.

אַתְּ הוֹלַכְתְּ וּבָאָה,

וּבָעִיר אֵין שְׁבִיל וְאֵין דֶּרֶךְ,

הָאֲדָמָה אִלֶּמֶת ,

וַאֲנִי נֶאֱחַזְתָּ בְּאוֹר הַחוֹלֵף

בֵּינֵינוּ.

את שפת הזרות

אני מדברת בדפים קרועים, בקנבסים ענקיים שנצבעים וסופגים את המרחק

בשירים

שלי, והמון של אחרים

המרחק נכתב ממני ללא הפוגה

והתקבץ לו לאוסף שירה

אוסף דברים בין אימהות לבנות לאדמה

על מרחקים והיאחזות באורות החולפים

וגם –

על היקרעות והיפרדות ובדידות וגעגוע

על כל הדברים שהיו ואינם

ריחות הסתיו ואור השמש

והיד הרכה הבוחשת במרק בכל תנועות האהבה

על כאב ההתפרקות התמידי

והנה הוא כאן נולד מתוך המקומות החבויים

הספר שלי

נולד

את הצילום היפהפה שעל הכריכה צילמה האמנית המוכשרת "אליסיה שחף

שכמעט בלי לדבר, עברה בינינו אותה הבנה עמוקה.

 בצילומים שלה, היא מדברת בשפה הזאת, שפה ההיאחזות, שפת האורות החולפים, .והצילום הוא הדיוק המזוקק של החוויה.

  והצילומים האלו שאספתי במהלך שלוש השנים שאני גרה כאן – יספרו לכם בלחישות את כל הדברים כולם

"האור החולף ביננו  הוא ספר שירה שכולו מסע פרידה מאדם, ומאדמה. בשירה אני פורשת את כל כאבי הגעגוע כמניפה רחבה של צבעים.

את האור החולף ביננו  כתבתי בשלוש שנים שבהן חוויתי אובדן בית, ואובדן זהות. העמידה הזאת מול תחושת האין, תחושת אילמות וריקנות מתוך עצמך. את כל אלו יצקתי אל תוך הנייר, במעשה אהבה כמעט מכושף, ולאט לאט נחשפים פצעים ישנים, של היפרדות.

בטוחה שכל אחת ואחת מכן תזדהה עם התחושות הללו, שמהדהדות אלינו כל רגע בחיים ומחזירות אותנו לרגעי ילדות נשכחים.

את השירים כתבתי מתוך היאחזות באדמה, והיאחזות ברגעים חולפים. ולעיתים זה היה נדמה כמעט כמו ניסיון להיאחזות באור הזה שחולף בין אנשים, חיוך, הנהון של הבנה, האור הזה שחולף בינינו, ממש כמו עכשו, כשאתם קוראים את המילים שלי, ונכנסים לתוכי, לנפש פנימה.

 והנה הוא כבר כאן,  וזה הקישור להדסטארט, אשמח אם תהיו חלק, מהיצירה.

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=21897

המון אהבה

ימה